מואסי נ' בנק הפועלים בע"מ

פסק - דין

ערעור על החלטת כב' הרשם ש' רומי מיום 16.4.2013, בה דחה כב' הרשם את בקשת המערער לבטל את פסק-הדין שניתן נגדו ביום 6.1.2013 בהיעדר התייצבות.

א.ההליך והצדדים לו

1.המשיב הגיש נגד המערער תביעה בסכום קצוב לתשלום סך 46,868.79 ₪ בתיק הוצל"פ (חד') 12-12553-12-6 (להלן התביעה ותיק ההוצל"פ). התביעה נסמכה על ערבותו של המערער לחלק מחוב של החייב העיקרי, חוסאם מוואסי (להלן החייב), למשיב. המערער הגיש התנגדות במלוא סכום התביעה כשהוא מייצג את עצמו.

2.דיון בהתנגדות נקבע לפני כב' הרשם ליום 6.1.2013. המערער לא התייצב לדיון. במעמד באת-כוח המשיב ובהיעדר המערער ניתן בדיון פסק-דין שהורה על דחיית ההתנגדות תוך חיוב המערער בהוצאות המשיב בסך 1,170 ₪ (להלן פסק-הדין). מדובר בהחלטה שעל-פי טיבה ומהותה מהווה פסק-דין אף שהוכתרה בכותרת 'החלטה'; הצדדים אינם חולקים על כך [סע' 2 לכתב-הערעור וסע' 3 לתשובת המשיב לערעור; ראו גם החלטת כב' הרשם מיום 5.3.2013 בש' 8].

3.המערער הגיש לכב' הרשם בקשה לביטול פסק-הדין שניתן במעמד צד אחד בלבד (להלן בקשת הביטול). עיקר טענתו הייתה כי קמה חובה לבטל את פסק-הדין מטעמי צדק בשל כך שהוא לא זומן לדיון בהתנגדות במסירה כדין. לחלופין טען שאפילו הייתה המסירה כדין, יש לבטל את פסק-הדין בשל כך שההתנגדות מגלה עילת הגנה.

4.לאחר שהוגשו תשובה ותגובה דחה כב' הרשם את בקשת הביטול והותיר את פסק-הדין על מכונו. על החלטה זו שניתנה ביום 16.4.2013 נסב הערעור דנן. הערעור התברר בדרך של הגשת תשובה לערעור וסיכום טענות בכתב [החלטה מיום 29.4.2013].

ב.דיון והכרעה

דין הערעור להידחות. להלן יובאו הטעמים לכך.

1.פסק-הדין ניתן, כפי שצויין בו, לאחר שבתיק בית-המשפט נמצא אישור מסירה שהעיד על זימון המערער לדיון בהתנגדות – זימון שלפי אישור המסירה נמסר ביום 1.12.2012 בדרך של הדבקה על דלת הבית בכתובתו של המערער [נספח ח' לכתב-הערעור; להלן אישור המסירה]. אישור מסירה זה הוא היחיד הרלוונטי לפסק-הדין, לבקשת הביטול ולערעור דנן מהיותו נושא את מועדו של הדיון בהתנגדות שאליו לא התייצב המערער. אין לראות כיצד אישורי מסירה נוספים שצורפו על-ידי המערער קשורים לטיעונו. על כן אין פגם בכך שכב' הרשם סמך את פסק-הדין וההחלטה על אישור המסירה הנ"ל ובה בעת לא נדרש לאחרים זולתו.

2.אישור המסירה כולל את פרטי המערער וכתובתו. הוטבעה עליו חותמת שזה תוכנה: "הודבק על הדלת לאחר שהוברר חד משמעי שזו כתובתו/ה ואיש לא נכח במספר ביקורים". המסירה בוצעה בידי מנסור חורי, שליח בית משפט באמצעות ש.מ.ח.; גם פרטים אלה צוינו על-גבי אישור המסירה.

המערער לא טען שאישור המסירה אינו עולה בקנה אחד עם תקנה 489 לתקנות סדר הדין האזרחי אשר מתירה לשליח בי-דין להדביק את הכתב חלף מסירתו בפועל לידי הנמען. המערער לא ביקש לקיים דיון בבקשת הביטול במעמד הצדדים ובתוך כך גם לא ביקש לחקור את מבצע המסירה על-אודות נסיבות ביצועה. מבקשת הביטול, כמו גם מבקשות למתן החלטה בה שהגיש המערער, עולה כי ביקש להכריע בבקשת הביטול על סמך טענות הצדדים שבכתב. נקודת המוצא לדיון היא אפוא שהכתב אכן הודבק במענו של המערער כפי שעולה מאישור המסירה. אישור המסירה כשלעצמו אינו מעיד על פגם שמאיין את המסירה ומצדד בביטול פסק-הדין שניתן בהסתמך עליה מטעמי צדק.

3.גרסת המערער הייתה כי הזימון לדיון בהתנגדות שעליו נסב אישור המסירה לא נמסר לו, זאת מאחר 'שלא סביר' שאיש לא נמצא בביתו שכן אשתו עקרת בית אשר נמצאת בבית באורח תמידי ובמועד הרלוונטי אף נמצאה המשפחה בבית לרגל אבל. אף-על-פי-כן לא תמך המערער את בקשת הביטול בתצהירים של אשתו ושל בני-משפחה אחרים שלטענתו נמצאו בבית במועד הרלוונטי לביצוע המסירה. נוכח טיבן של טענות המערער מדובר בחסר מהותי אשר פועל לחובתו.

4.המערער ביקש להישמע בטענה שלמבצע המסירה אשר חתום על אישור המסירה יש 'היסטוריה' של ביצוע מסירות פגומות ולשם כך היפנה להליכים אחרים ואף טען לזיוף אישור מסירה אחר המצוי בתיק ההתנגדות ושאינו אישור המסירה שנזכר לעיל. אלא שאין בכך כדי לבסס חובת ביטול של פסק-הדין מטעמי צדק. ראשית, וכפי שאף ציין כב' הרשם בהחלטה מושא הערעור, אישור המסירה שעל-פיו ניתן פסק-הדין אינו נושא את חתימת המערער ואין בו טענה כי המערער סירב לחתום עליו. טענות המערער אינן רלוונטיות אפוא לאישור המסירה שבהסתמך עליו ניתן נגדו פסק-הדין. שנית, טענת זיוף אינה טענה של מה בכך. לו ביקש המערער לבססה לשם ביטול פסק-הדין היה עליו לבקש בגוף בקשת הביטול לקיים בה דיון שאליו יוזמן מבצע המסירה ושבו יתאפשר למערער להעמיד את מבצע המסירה לחקירה. כאמור, בקשה כזו נפקדה מבקשותיו של המערער; בהיעדרה מוחזק אישור המסירה כתקין וכמלמד נאמנה על כל מה שנכתב בו. אישור המסירה מעיד על זימון כדין של המערער לדיון בהתנגדות.

5.בהתקיים מסירה כדין אין ביטול פסק-הדין מחוייב מטעמים הנעוצים בשיקולי צדק. עסקינן בביטול שמסור לשיקול-דעת בית-המשפט. בהפעלת שיקול-הדעת ייתן בית-משפט דעתו לסיבה בעטיה לא התייצב מבקש הביטול מחד גיסא ולסיכויי הצלחתו של מבקש הביטול בהליך העיקרי מאידך גיסא; השיקול שבהערכת סיכויי ההצלחה הוא העיקר [רע"א 1958/00 נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלויזיה בבית אל על, פ"ד נה(5) 43 (2001); רע"א 9565/09 מרגוליס נ' גנץ (10.8.2010)]. בתוך כך על מבקש הביטול להראות שבאמתחתו עילת הגנה לכאורית הראויה להישמע.

עיון בתביעה מזה ובתצהיר המערער שניתן לתמיכה בהתנגדות מזה מעלה כי המערער לא הראה ולו גם הגנה לכאורית נגד התביעה. אף זאת ציין כב' הרשם, בפסק-הדין כמו גם בהחלטה בבקשת הביטול. במה דברים אמורים? נגד החייב ניתן פסק-דין. פסק-דין זה הוגש על-ידי המשיב לביצוע. בתיק ההוצאה לפועל שמתנהל בין המשיב לבין החייב ניתנה ביום 15.3.2013 החלטת רשם ההוצאה לפועל לפיה על-מנת להיפרע מהחייב נקט המשיב בכל הליכי ההוצאה לפועל הסבירים אולם החוב לא נפרע; על כן ניתן למשיב היתר לנקוט הליכים נגד הערבים לחוב החייב, והמערער בתוכם [נספח ד' לסיכומי המשיב]. התביעה דנן הוגשה נגד המערער רק לאחר מתן אישור זה ועל-פיו. מצד הדין די היה בו כדי לסלול את הדרך להגשת התביעה ולא נדרש מתן הודעה למערער על כוונות המשיב טרם הגשת ההליך, כטענת ההתנגדות. בהתנגדות אף לא הראה המערער כי בסכום שנתבע ממנו נכלל חוב של החייב שהוא לא ערב לו. בעניינים הללו, שבהם התמצתה הגנת המערער, לא נמנו בהתנגדות אלא טענות סתמיות וכלליות. על כן אין ההתנגדות מגלה עילת הגנה הראויה להישמע, כזו שיש בה כדי להדוף את התביעה ולו גם באורח חלקי.

6.כלל הוא שבית-המשפט לא יבטל פסק-דין שניתן בהיעדר התייצבות רק על-מנת שבתום עריכת בירור לגוף הטענות יינתן שוב אותו פסק-דין עצמו. "אם לא תצמח למבקש תועלת מן הביטול אין כל טעם להורות כן רק על מנת שלאחר קיום הדיון בתיק במעמד הצדדים ושמיעת המבקש יצא תחת ידו של בית המשפט אותו פסק-הדין עצמו" [עניין מרגוליס, פסקה 8 וההפניות שם]. הדברים יפים בענייננו; הם מצדיקים את דחיית בקשת הביטול בהחלטת כב' הרשם, כמו גם את דחיית הערעור שלפני. הם מייתרים את הדיון בשאלה מה טעם לא התייצב המערער לדיון בהתנגדות שאליו זומן כדין ואם גילה בכך זלזול בהליך, כמו גם בשאלה אם היה על המערער לפעול באורח אקטיבי על-מנת להיוודע אם נקבע מועד לדיון בהתנגדות ומהו.

7.די באמור לעיל כדי להוביל לדחיית הערעור ולהותרת החלטת כב' הרשם שניתנה בבקשת הביטול על מכונה. טענת המערער כי הרשם הכריע בבקשת הביטול מבלי שהונחה לפניו תגובת המערער לתשובת המשיב אף שזו הוגשה לבית-המשפט אינה משנה מן התוצאה; אין בתגובה כדי להעמיד למערער הגנה מפני התביעה אשר תצדיק את ביטול פסק-הדין.

ג.סיכומם של דברים

אני דוחה אפוא את הערעור.